מודל החקלאות החברתית מבוסס על פעילותה של חוות "קיימא בית זית"  שהוקמה בשנת 2013 המהווה מודל להקמתן חוות נוספות שקמו בעשור האחרון. פעילות החווה לוותה על-ידי מחקר מלווה. מודל זה מציע כי העשייה החקלאית המשותפת, בתוך הקשר של השטחת היררכיות, אי-עשייה קשובה והתנגדות להאחרה [othering], מאפשרת יצירת קהילה המקדמת שינוי טרנספורמטיבי עמוק בקרב עובדי החווה – נוער, צעירים וצוות בוגר. מודל זה מספק מעיין "שדה משווה" המאפשר ריפוי באמצעות עבודה, קהילה, ומגע בלתי אמצעי עם העולם.

מבוא

מאמר זה מציג את מודל החקלאות החברתית כפי שפותח בחוות "קיימא בית זית" שמאז הקמתה התרחבה לכדי עמותת קיימא המהווה מודל ואב-טיפוס לחוות רבות אחרות שקמו בעקבותיה. מודל החקלאות החברתית תורם ליצירת תהליכי צמיחה והחלמה בקרב נוער המצויים בשוליות חברתית ובמצבי חיים רוויי דחק. התיזה המרכזית שלנו היא כי חיבור בין אדם, אדמה וקהילה בהקשר ספציפי של עבודה חקלאית משותפת, מרחב לא היררכי ופרקטיקות של שותפות ואותנטיות, הוא חיבור היוצר תנאים ייחודיים המאפשרים חוויית שייכות, משמעות ואייג'נסי. כל אלו מהווים אבני יסוד לשינוי אישי וקהילתי עמוק.

מטרתנו במאמר זה היא להציג את הפילוסופיה המנחה של החקלאות החברתית, את העקרונות והפרקטיקות ליישומה ואת העדויות המחקריות לגבי השפעתה על הנוער והצעירים העובדים בחווה, כמו גם על הצוות הבוגר. מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה של כתיבה מהשטח עליה אמון מייסד חוות קיימא בית זית ועמותת קיימא, יוני יפת רייך, ושל פרספקטיבה מחקרית אמפירית מתוך עבודתה של החוקרת המלווה, גילה אמיתי. שילוב זה מאפשר תיאור רב ממדי של התהליך החברתי המתרחש במרחב החקלאי. מבנה המאמר כולל את הפילוסופיה בבסיס החקלאות החברתית, הצגת המודל המושתת על יסודות של שייכות, משמעות ואייג'נסי ותיאור הפרקטיקות ליישומו: היענות הוליסטית, אי-עשייה קשובה, השטחת היררכיות, התנגדות להאחרה, הצבת ציפיות גבוהות. לבסוף נדון בממד הטרנספורמטיבי של המודל ועל תפיסת הקיימות האישית והחברתית שהוא מאפשר.

חקלאות חברתית – הפילוסופיה של "השדה המשווה"

"חקלאות חברתית" (Social Farming), עוסקת בשימת הדגש על יצירת סביבת חיים מיטיבה לכל בני האדם מתוך תפיסה אורגנית שיצירת התנאים לגדילה ולצמיחה הם בעלי ערך רב ויכולים ליצור טרנספורמציה אישית וקהילתית. החקלאות החברתית היא תנועה שהחלה את דרכה בחוות "קיימא" בבית זית והתפשטה ברחבי הארץ.  התפיסה שואבת את נקודת מבטה מתוך עקרונות הטבע ובדגש על דיברסיות ועל אי הפרדה המתרחשת בטבע. החקלאות החברתית מציעה קריאת תיגר על המודל השיקומי הקלאסי ושמה במרכז בעיקר את מערכות היחסים האוטנטיות ואת אי ההפרדה והשטחת ההיררכיות. המודל, הפועל כעסק חברתי, מגדל ירקות עונתיים הנמכרים ישירות לקהילה (CSA) -  חקלאות בתמיכת קהילה, תוך יצירת מרחב בטוח ומכבד לצמיחה אישית לבני נוער מנותקים ממסגרות, לאנשים עם מוגבלות ולאנשים החווים PTSD. במאמר זה נתייחס באופן ממוקד בתחום בני הנוער. קיימא רואה בחקלאות אמצעי ליצירת קהילה חסונה ומרפאת, כזו שאינה מבודדת את האדם בחדר סגור אלא מציבה אותו בתוך הקשר של חיים. העבודה בחקלאות לואו-טק מושכת את השוהה בה לימים בהם האדם התנהל בתוך קהילות ובמרחבים בינאישיים בלתי אמצעיים. חקלאות חברתית היא מרחב שבו העשייה היצרנית והמחויבות לשדה הן אלו שיוצרות את הריפוי. זהו שדה משווה שבו השמש והגשם אינם מבדילים בין נער בשוליים לבין מנהל החווה, ובו השותפות במשימה הופכת לדבק המאחה את השברים בנפש.

החקלאות החברתית מתבוננת על המציאות הפוסט-תעשייתית ומנסה להעניק תשובה לנוער ולצעירים שעוצבו על ידי מציאות מייצרת-דחק זו. בתקופה של טרום המהפכה התעשייתית האדם חי בחברות משפחתיות, רב-גיליות, בהן לכל אדם היה מקום ותפקיד משמעותי בחברה, חברה שידעה להעריך סוגי ידעים מגוונים ונסיונות חיים מגוונים. המהפכה התעשייתית ועמה אביב העמים יצרו את המפעל ואת מערכת בתי הספר הכלליים שהפרידו קהילות ומשפחות והרבה ופרקטיקות חברתיות של תמיכה שהיו נכס משמעותי ליחיד ולקהילה, נמוגו עם עשן המפעלים. באותה תקופה אמנם הומצאה הילדות והובהר כי ילדים אינם מבוגר קטן-קומה והם זקוקים למענה שונה ולהתייחסות שונה אך ההורים לא תמיד "היו שם" עבורם מבחינת פניות רגשית ומענה על צורכיהם וגם בתי הספר הכלליים לא נכנסו לנעלי ההורים כמעניקי מרחב הצמיחה האופטימאלי עבור הילדים.

ברמת הפרט, גאבור מאטה (2025) מסביר כי כל אדם נולד עם שני צרכים הישרדותיים בסיסיים: הצורך בהיקשרות שהיא הקשר הפיזי והרגשי עם האנשים המטפלים בנו, המבטיח את קיומנו, והצורך באותנטיות  שהיא היכולת שלנו להיות מחוברים לרגשותינו ולעצמיותנו ולפעול לפי המצפן הפנימי שלנו. אבל לעתים מתרחש בילדות קונפליקט טראגי כשילד/ה חווה את הפגנת האותנטיות שלו/ה כמאיימת על הקשר עם ההורים. דוגמה קלאסית שמאטה מרבה להשתמש בה נוגעת לביטוי של כעס אצל ילדים. דמיינו ילד בן שנתיים שחווה תסכול עז ומתפרץ בבכי או צעקות. ההורה, בשל מתח או עומס או תפיסה חינוכית מסויימת מגיב באמירות כמו: "לך לחדר ותחזור כשתהיה רגוע" או מתעלם ומפגין קרירות. הילד מקבל מסר ברור: הכעס שלי (האותנטיות שלי) מרחיק ממני את אבא/אמא. ומכיוון שהישרדותו של ילד קטן תלויה בהוריו, הוא מפסיק לבטא את הכעס עד כדי כיבוי חלקים מעצמו כדי להישאר מקובל ואהוב. המנגנון הזה שמשרת אותו היטב בילדות הופך למכשלה רצינית בבגרותו כאשר הילד מתקשה להציב גבולות, לא יודע לזהות מתי הוא כועס או סובל ממתח כרוני כי הוא ממשיך לדכא רגשות טבעיים כדי לא להסתכן בנטישה, אמיתית או מדומיינת. מאחר שהיקשרות היא תנאי הכרחי להישרדות פיזית, הילד תמיד יקריב את האותנטיות שלו כדי לשמר את הקשר. כתוצאה מכך, אנו גדלים לתוך דפוסים של ריצוי ודיכוי רגשי שהופכים לטבע שני, ניתוק שלפי מאטה עומד בשורשן של מחלות כרוניות, התמכרויות ומצוקות נפשיות בהתבגרות ובבגרות. עכשיו, קחו הורה מבוגר הקורס תחת לחצי החיים המודרניים ומתמודד עמם לבד. היינו הך אם זה בדירת שיכון או בוילה פרטית. רמת הלחץ היא גבוהה והיכולת להיות נוכח רגשית עבור הילדים הופכת להיות מאתגרת כי הרי "דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד", כתב קורצ'אק.

החקלאות החברתית נובעת מגישות הוליסטיות ומטרתה לחבר בחזרה את כל הפרגמנטים הרגשיים והחברתיים שהמהפכות האחרונות ניפצו, לכדי מרחב קוהרנטי ושלם, שמשחזר עבור כלל באי החווה את חוויית השייכות, המשמעות ומעניק באמצעותן תחושת יכולת (אייג'נסי).

ההקשר: חוות "קיימא בית זית" ועמותת "קיימא" [ע.ר.]

חוות "קיימא בית זית" (קיימא) הוקמה בשנת 2013 בהרי ירושלים, במטרה ליצור סביבת עבודה ייחודית לבני נוער שנשרו ממסגרות חינוכיות. קיימא מעסיקה כארבעים בני נוער וכן צעירים המתנדבים במסגרת שירות לאומי. בקיימא גדלים פירות, ירקות ותבלינים אורגניים עונתיים המסופקים מדי שבוע לכ-400 צרכנים באזור ירושלים. בני הנוער בחווה שותפים בכל תהליכי העבודה והלוגיסטיקה של החווה, ללא הבחנה גילית בעומס העבודה או בתפקיד. הכנסות החווה מהוות כ-70% מתקציביה, כאשר היתרה מסופקת על ידי פילנתרופים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. בהיותה שירות חברתי, יעילות החווה אינה נמדדת רק על ידי האספקה ​​החקלאית והרווחים של "העסק", אלא בעיקר על ידי התועלת שהיא מציעה לשוהים בה. מודל קיימא הוא ייחודי בשילוב עקרונות של עבודת נוער עם עקרונות של עסק קהילתי וקהילה רב-גילית. הבנת מרכיבי ההצלחה של המודל תהפוך אותו למודל דינמי הניתן ליישום במגוון רחב של סביבות - סדנאות ואמנויות שונות, בית קפה, מרחבי עשייה וגידול מגוונים או כל מיזם חברתי אחר בו קיים מוצר כלשהו ונדרשת פרודוקטיביות.