עלון מס' 87: 24.2.15 - מתאוששים מהקרות וסופות השלגים...

מהנעשה בחוות קיימא (מתאוששים מהשלגים)

מהמשרד…

חודש פברואר מגיע לקיצו (לא נתגעגע!) ובשבוע הבא נחייב את כרטיסי האשראי עבור ההזמנות של החודש. אנו מבקשים מלקוחות אשר יודעים מראש על בעיה בכרטיס האשראי או החלפת הכרטיס - אנא הודיעו לנו.
נשמח לקבל חזרה את ארגזי הקרטון לשם מחזור ושימוש חוזר. ניתן להשאיר מחוץ לדלת ביום החלוקה או להשאיר בנקודת החלוקה.
זו בהחלט לא עונת המלפפונים! להיכן שלא פנינו, כל המגדלים האורגנים בדרום חסרים במלפפונים. זו תקופה כזו, והיא תעבור... עמכם הסליחה.

מהשדה…

אחרי השלג התאספנו מקטן ועד גדול, לבדוק את הנזקים. כבר קשה לדעת האם הנזק הוא מחודשיים של קרות או משתי מערכות השלג שחווינו בתקופה כה קצרה. כך או כך, כמעט ואין לנו ירקות בשדה. אלו ששרדו את השלג ניזוקו גם הם. הקייל האט את צמיחתו, הכרובים קטנים, הכרוביות והברוקולי ממהרות להוציא פרחים קטנטנים ורק החזקים ביותר- השום והסלרי, מתנהלים כאילו לא היה כאן חורף כה קשה וכה מעייף.

ורק השום ממשיך בשלו...

חקלאים של הרי ירושלים שמגדלים ירקות ( פחות או יותר רק אנחנו) יודעים כבר לעצום עיניים ברגעים כאלו, לדמיין את השמש המלטפת שתבוא עוד מעט ולהחזיק אצבעות.

אנחנו מאוד מבקשים ( אולי אפילו מתחננים) שתגמר כבר העונה המשוגעת הזאת...

בינתיים, כפי שתחוו בסל הקרוב, מעט מאוד מהירקות הם שלנו אבל אנחנו עושים מאמצים למצוא את הירקות האורגנים הטובים ביותר אצל חברנו הדרומיים. 13 דונם אנחנו מגדלים, זה כמעט בלתי נתפס שרוב השדה מוכה וחבול ורוב עמלנו היה כלא היה.

אז מה נותר לנו לעשות בינתיים? להתחיל לפזר קומפוסט ולתחח, ליישר ערוגות ולמתוח צינורות, לזרוע ולשתול, רק כדיי שבעוד חודש וחצי, מרוב יבול, נשכח את החורף הכואב הזה, ונוכל להתענג על מעשה ידינו, ומעשה הטבע, ומעשיות כאלה ואחרות, ומעשה שהיה ויהיה...

שירת העשבים… (מעשה שהיה כך היה)

לאחר שעלה שלמה על כס המלוכה, חפץ ליצור לעצמו כתר יפהיפה ומיוחד.

"יד אדם לא תוכל להתעלות על היופי שמציע לנו הטבע,לכן אני רוצה שאת כתרי החדש ייצקו בצורת הפרח היפה ביותר. אין כיופיים של פרחים."

המלך הודיע על תחרות יופי בין פרחי היער. פרחי החורש התלהבו והחלו להתכונן לתחרות . גם כלנית התרגשה. היא הייתה ידועה כיפה מכל פרחי היער: עליה האדומים גדולים ומרהיבים, אבקניה משוחים בשחר, ושושנת עלים מעטרת את גבעולה הזקוף הגאה. מתחת לדירתה של כלנית בין הסלעים, גרה רקפת. כשהגיעה כלנית אל הבית, פנתה מיד לרקפת וקראה,"המלך שלמה הכריז על תחרות יופי הזוכה יעבור לגור בארמון, ויצקו את הכתר החדש בצורתו. אם תחשבי קצת תביני מי תזכה בתחרות, ובדמותה של מי יצקו את הכתר החדש של המלך".

רקפת שאלה "מי?".

"מה מי?!" קראה כלנית. "אני כלנית ! הרי אני היפה מכל פרחי היער. אבל את לעולם לא תביני דבר כזה . את טיפשה כל כך שהעלים שלי מתקמטים ממך הרי לך אין שום סיכוי לזכות בתחרות. "דבר ראשון, את כפופה. שנית, עלי הכותרת שלך חיוורים מה הצבע הזה? ממש בושה. ותראי איך הם נראים! רזים ומחודדים. השלוב הזה של הצבע והצורה והגב הכפוף שלך הוא פשוט נורא! תאמיני לי, אם ידרכו עליך במקרה, אף אחד לא יצטער." השתוחחה קומתה של רקפת אף יותר. כלנית פנתה להתכונן לתחרות, ואלו רקפת הביטה במי השלולית שניקוותה על סף ביתה. "כלנית צודקת חשבה בליבה, אני פשוט מכוערת. עדיף שאשאר בין הסלעים ואפילו לא אציץ החוצה." יום התחרות הגיעה. רקפת הסתתרה בבית, ואילו כלנית יצאה אל קרחת היער, שבה התכנסו כל הפרחים. הפרחים נעמדו מול שלמה המלך. כל פרח ופרח קיווה לזכות בתחרות. אבל, להפתעתם פתח המלך ואמר, "פרחי היקרים, כל מי שהגיע היום לתחרות - לא אצוק את כתרי בדמותו. אמנם כלכם יפים וחינניים , אך אני מחפש פרח שניחן גם בצניעות. אם הגעתם לתחרות, סימן שאנכם צנועים, אלא גאוותניים."

"מה!?" הזדעקה כלנית. "אני לא מאמינה ! שלמה! עצור! אבל המלך אפילו לא הביט בכלנית, אלא הלך משם. שלמה המלך החכם הכיר, כמובן, את כל הפרחים הוא ידע שרקפת היחידה שלא הגיעה לתחרות. לכן המלך ומשרתיו לתור את היער, אבל לא מצאו את רקפת. המלך ומשרתיו יצאו בזריזות בחזרה, לארמון, אך ברגע האחרון הבחין אחד המשרתים בפרח שנחבא בין הסלעים. זאת הייתה רקפת. היא הסתתרה. המלך ניגש אל הסלעים וקרא " שלום לך, רקפת!"

"מי קורא לי?" שאלה מבין הסלעים. "אני שלמה המלך ." "המלך שלמה?!" התפלאה רקפת "אנא ממך, צאי החוצה, אמר המלך בעדינות. "אין צורך," אמרה רקפת. "אני מכערת. קומתי כפופה. עלי חיוורים, רזים ומחודדים. אין סיכוי שתרצה לצקת את כיתרך בדמותי". אני אפסוק לפי מראה עיני," "אנא צא, רקפת." לבסוף הציצה לשבריר שנייה מבין הסלעים וחזרה להסתתר. "הו ! כמה יפה את!" קרא המלך. אמרה רקפת " אנא מכם עיזבו אותי לנפשי." איני צוחק ואיני לועג, אמר המלך " הקשיבי נא, רקפת בואי עימי לארמון."אמר המלך. "ראיתי בחיי רוב יופי והדר, אך חן כשלך טרם ראיתי - יופי וצניעות השלובים זה בזה." ולבסוף הסכימה רקפת להתלוות אליו לארמון. בארמון חיה בעציץ זהב. מידי יום השקו אותה, רקדו לפניה ריקודים ופינקו אותה עד בלי די. צורפי הארמון יצקו את כתר המלך בדמותה, ומדי יום באו המוני אנשים לחזות ביפיה. החיים בעציץ בארמון לא דמו לימיה ביער. היא הרגישה כלואה וחנוקה. לכן בוקר אחד פנתה אל המלך ואמרה, "מלכי אני רוצה לשוב לביתי שבין הסלעים". "אבל מדוע? בארמון את חיה חיי פאר ומותרות." "נכון מלכי. הכל נכון. אבל אני מתגעגעת לסלעים. אני מתגעגעת לטל הבוקר, לקרני השמש שמבקיעות מבעד לענפים, לטיפות הגשם, לרוח המשתובבת, לעשבים, לשיחים, לפרפרים ולמיני החרקים. אני מתגעגעת לבוץ ולאדמה ולריח רקבובית העלים," כשנפרד שלמה מרקפת אמר לה, " לעולם לא אשכח אותך - רקפת על שום יופייך ומכיוון שהחכמתי מדברייך."

ורקפת שבה להתגורר בין הסלעים שביער, בקומה שמתחת לדירתה של כלנית.

לקוח מתוך: סיפורי איש היער. העלה לדפוס : רפאל סמימי.

מה צפוי לנו השבוע בסל…

עגבניה, פלפל אדום/צהוב/כתום, אבוקדו, גזר , סלק, תפו"א, כרובית, מנגולד, שום ירוק (רק לקטנים), כוסברה, פטרוזיליה.

בסל הגדול יצטרפו להם… בייבי כרישה, שומר /כולרבי, סלרי, ברוקולי.

(באדום מסומנים הירקות שאנו נשלים השבוע ממגדלים אורגניים אחרים על מנת לשמור על סל מאוזן ועשיר).

לשינויים ובקשות מיוחדות אנא הכנסו לאתר האינטרנט של קיימא ומשם לחצו על "כניסה ללקוחות"- עד יום שלישי בשעה 12.00.

לסלים ניתן להוסיף דרך מערכת ההזמנות מוצרים כגון: לחם מחמצת של עמר האופה (ניתן להזמין עד יום שני בערב בלבד), ביצי חופש של מיכל ויעקוב, תמר מג'הול אורגני של שים והוריה, שמן זית של יוחאי ויין של יקב רוזה.

מהמטבח...

המתכון ל"ריזוטו תרד/ מנגולד ושום ירוק" אשר הופיע בעלון נמצא בנפרד תחת "מתכונים מעניינים למנגולד".

בתאבון!

שיהיה לכולנו סוף שבוע מלא במעשיות ...

צוות החווה.